שפתי מתים

שִׂפְתֵי מֵתִים אָמְרוּ מִלָּה בְּלַחַשׁ

בָּאֲדָמָה, שִׂיחָה לְפִי תֻּמָּם,

וּכְבָר הָאִילָנוֹת, בְּלִי כָּל יַחַס,

הִגְזִימוּ נוֹרָאָה בִּפְרִיחָתָם.

הַתַּחְבּוֹשׁוֹת שׁוּב נִקְרָעוֹת בְּכֹחַ,

הָאֳדָמָה אֵינָהּ רוֹצָה מַרְפֵּא, רוֹצָה כְּאֵב.

וְהָאָבִיב אֵינֶנּוּ שֶׁקֶט, לֹא מָנוֹחַ,

וְהָאָבִיב הוּא אֶרֶץ הָאוֹיֵב.

נִשְׁלַחְנוּ עִם זוּגוֹת הָאוֹהֲבִים,

פַּטְרוֹל אֶל אֶרֶץ-עֵבֶר-קֶשֶׁת,

לִרְאוֹת הַאִם אֶפְשָׁר לָגֶשֶׁת.

וּכְבָר יָדַעְנוּ, הַמֵּתִים שָׁבִים,

וּכְבָר יָדַעְנוּ, גַּם הַסְּעָרָה

יוֹצֵאת עַכְשָׁו מֵחֹפֶן נַעֲרָה.